מי הזיז את הטלוויזיה שלי?

0

הפריים טיים הטלוויזיוני נכבש כמעט כולו בידי תכניות הריאליטי והשעשונים, בידי הזכיינים והערוצים המסחריים, בידי המפרסמים. הטלוויזיה שאמורה לשמש לנו מפלט מהרעש היומיומי הפכה לרעש גדול לא פחות בפני עצמה, מסוג הדברים שגורמים לי לזרוק את השלט על הספה, למאוס בחיים ולחפש חבל תליה או משקה ציאנידי לסוגיו. אלוהים- מי הזיז את הטלוויזיה שלי?
-אסיף מרציאנו


יהיה טמטום מוחלט לומר שאף אחד לא שם לב. שכולם משלימים עם המצב ומקבלים על עצמם את לוח השידורים, נהנים מכל הבזק של תכנית ריאליטי ושעשועון שמציפים את מסך הטלוויזיה שלנו. הרי כבר מזמן אבד האיזון והחלה השתלטות ברורה של הז'אנר על שעות השיא בערוצי השידור המסחריים, וכל צופה עם תפישה אנושית יבין שכבר מתחיל להיות כאן מוגזם.

שופטי התכניות "הכוכב הבא" ו-X פקטור הישראלי.

שופטי התכניות "הכוכב הבא" ו-X פקטור הישראלי.

אם נדליק את מכשיר הטלוויזיה בשעות הפריים טיים של ימי ראשון ושלישי נראה בערוץ 2 את התכנית "הכוכב הבא" של הזכיינית קשת. בימי רביעי ושבת את "אקס פקטור" של רשת. שתי תכניות שירה, מהסוג שמוכר את אשליית התהילה המהירה, הרדוד, השטוח, המניפולטיבי והמבויים, שתיהן באותו הערוץ באותה תקופה. ואם זה לא מספיק אז בדיוק באותם ימים גם את "הכפר" ו-"moon time" של ערוץ 10. ובשישי "כלוב הזהב" של קושניר, ושידורים חוזרים של "לעוף על המליון" ו-"אחד נגד מאה" ותודה לאל שנגמרה הזוועה הזו שנקראת "דייט בחשכה" כשבמקביל ממשיכים הליהוקים לעונות החדשות של "האח הגדול" ו-"המירוץ למליון", בזמן שלא ידוע אם הוכרע המאבק בנוגע לזכויות השידור של "הישרדות" בין רשת לערוץ 10.

בימים בהם חוגג הערוץ השני 20 שנה להיווסדו, רבים מאיתנו מעלים תהיות בנוגע לתוכן אותו אנו צורכים מהערוץ המסחרי. תכניות הריאלטי והשעשועונים מציפים את שעות השיא ומותירים אותנו הצופים בתחושת זלזול עמוקה. זלזול כי מזלזלים באינטליגנציה שלנו, כי רואים בנו מטומטמים, כי עבי הכרס יושבים על הכיסא שם למעלה וסופרים את הרווחים שגרפו מהשטויות ששידרו.

asd

אם לומר את האמת, אני לחלוטין לא נגד ריאליטי. אם המשתתפים בו לוקחים על עצמם את האחריות להשלכות השתתפותם, והצופים בבית יכולים לצרוך תוכן בידורי מהיר ומהנה, אז ניתן ביטוי לאסקפיזם וניתן להפיק מכך תועלת. אלא שעולה טעם לפגם ברגע ש"תכניות המציאות" עולות על סוגות אחרות כמו דרמה, דוקו, תחקירים ואפילו סאטירה.

במקום לקנות לעצמם קהל צופים נאמן, שולחים אותנו הערוצים המסחריים אל שידורי הכבלים והלויין, לשירותי ה- V.O.D וה- START OVER, אל ערוצי הסרטים והסדרות מחו"ל.

הצופים מוצאים עצמם מותשים- "קלטנו את הפרנציפ". אותה תבנית שחוזרת על עצמה, אותם סיפורים, אותם סוגי מועמדים, אותם תהליכים, אותן פרסומות. אותם מנחים, אותם רעיונות, אותם ראיונות, אותן השטויות שארוזות באריזה גרפית, בעריכה מגמתית, בטקסט מניפולטיבי ובמסחור מובהק. גם הפורמטים רובם מגיעים מחו"ל ועוברים גיור עלוב כאן בארץ, ואלה שכבר פותחו כאן בישראל נראים כמו חיקוי עלוב למשהו שראינו מזמן והעדפנו לשכוח.

משהו רע קרה

כשעיתון ידיעות אחרונות מפרסם את עלויות ההפקות ושכר המנחים אנחנו נשארים בהלם: עלות פרק "The Voice"  נע בין 1-1.2 מליון שקלים ושכר חמשת המנטורים הוא כ-2.7 מליון שקל; "הישרדות" וה-"יפה והחנון" בין 600-800 אלף שקל; עלות פרק של מאסטר שף היא 500-600 אלף שקל תוך שארבעת השופטים עולים כ-90 אלף ש"ח לפרק. בתכנית "האח הגדול"ההשקעה הראשונית היתה יותר מ-10 מיליון שקל, ולאחריה עולה כל פרק בין 800 אלף למיליון שקל, תוך שארז טל מקבל 150 אלף שקל בחודש (כל השנה) ואסי עזר רק 25 אלף שקל לפרק.
משהו רע קרה. אמנם הקידמה והמודרניזציה עשו את שלהם ואף אחד לא מצפה לראות בטלוויזיה תכנית כמו "גלגל המזל" או "מי רוצה להיות מליונר", אבל בהחלט אפשר לומר שמישהו כאן הגזים. מישהו איבד פרופורציה והשקיע הרבה מדי בתכניות רדודות ומעט מדי בתכניות מקור ואיכות. אם משהו לא ישתנה תהפוך הטלוויזיה בסלון שלנו לכספומט של הזכיינים, ואנחנו נהיה אלא שנמשיך לשלם על השטויות שמאכילים אותנו.

Share.

About Author

Leave A Reply